סוגי כלי נגינה ומשפחות הכלים.

כלי מיתר: קשת ופריטה

בכלי מיתר הצליל מתחיל ברטט של מיתר מתוח. בכלים אקוסטיים הרטט מועבר לגוף הכלי, המסייע להקרין את הצליל לאוויר. אפשר להפעיל מיתר באמצעות קשת, פריטה או הקשה.

כלי קשת

כינור, ויולה, צ׳לו וקונטרבס הם חברי משפחת הקשת בתזמורת. הקשת מניעה את המיתר שוב ושוב ומאפשרת צליל מתמשך. אפשר גם לפרוט על המיתרים באצבע — טכניקה הנקראת פיציקטו.

כלי פריטה

בגיטרה, נבל, עוד, מנדולינה ויוקולילי פורטים באצבעות או במפרט. לאחר הפריטה הצליל בדרך כלל נחלש בהדרגה. כלים אלה מופיעים בהרכבים ובמסורות מוזיקליות רבות.

מה משנה את הגובה? אורך המיתר הרוטט, המתח והמסה ליחידת אורך. למשל, לחיצה על מיתר בגיטרה מקצרת את החלק הרוטט ומעלה את גובה הצליל.

להרחבה: הכינור — נגני תזמורת פילהרמוניה (אנגלית).

כלי נשיפה מעץ

בכלים אלה נוצרים תנודות וגלים בעמוד האוויר שבכלי. פתיחה וסגירה של נקבים, לעיתים בעזרת מנופים, משנות את ההתנהגות האקוסטית ואת הצלילים שאפשר להפיק.

• חליל וחלילית: זרם אוויר פוגש שפה חדה. אין עלה בפייה.
• קלרינט וסקסופון: עלה יחיד רוטט כנגד הפייה.
• אבוב ובסון: שני עלים רוטטים זה כנגד זה — עלה כפול.

השם עשוי להטעות: חליל צד מודרני עשוי לרוב ממתכת, וגם סקסופון עשוי בדרך כלל ממתכת. הם עדיין שייכים למשפחת כלי הנשיפה מעץ. חומר הבנייה לבדו אינו קובע את המשפחה.

להרחבה: משפחת כלי הנשיפה מעץ — Yamaha (אנגלית).

כלי נשיפה ממתכת

בחצוצרה, קרן יער, טרומבון וטובה, הנגן מזרים אוויר ומרטיט את השפתיים בתוך הפייה. השפתיים ועמוד האוויר שבכלי פועלים יחד ליצירת הצליל.

בחצוצרה, בקרן ובטובה משתמשים בשסתומים המשנים את מסלול האוויר ואת אורכו. בטרומבון משתמשים בעיקר במחלק — צינור נשלף שמאריך או מקצר את המסלול.

גם בלי לשנות את אורך הצינור אפשר להפיק כמה צלילים מסדרת הצלילים העיליים, באמצעות שינוי באופן הנשיפה ועבודת השפתיים. לכן לחיצה על שסתום אינה קובעת לבדה תו יחיד.

מקשיבים מעבר לעוצמה: כלי נשיפה ממתכת יכולים להישמע חגיגיים ובולטים, אך גם רכים ועדינים. המשפחה אינה מוגדרת לפי כמה חזק מנגנים.

להרחבה: מדריך החצוצרה — Yamaha (אנגלית).

כלי הקשה

במשפחה הזו מפיקים צליל באמצעות הקשה, ניעור, גירוד או פעולות דומות. בתוף רוטט קרום מתוח; במצילה או בקסילופון רוטט גוף הכלי עצמו.

גובה צליל מוגדר

קסילופון, מרימבה וגלוקנשפיל מאפשרים לנגן תווים מסוימים. גם טימפני מכוונים לגובה צליל, שאפשר לשנות באמצעות מתח הקרום.

ללא גובה צליל מוגדר

תוף סנר, מצילות ומרקס משמשים בדרך כלל ליצירת מקצב, הדגשות וצבע, בלי תו מסוים שניתן לשיר בבירור. אין פירוש הדבר שאין להם תדרים או הבדלי צליל.

קצב אינו כל הסיפור: כלי הקשה בעלי גובה מוגדר יכולים לנגן גם מנגינות. ומנגד, כל כלי מלודי יכול להשתתף ביצירת המקצב.

להרחבה: כלי ההקשה — תזמורת פילהרמוניה (אנגלית).

כלי מקלדת

המשותף לכלי מקלדת הוא מערכת הקלידים. מאחורי הקלידים יכולים לפעול מנגנונים שונים לגמרי:

• פסנתר אקוסטי: לחיצה על קליד מפעילה פטיש שמכה במיתרים. לכן הוא כלי מקלדת בעל מיתרים המופעלים בהקשה.
• צ׳מבלו: מנגנון הקלידים פורט על מיתרים.
• עוגב צינורות: הקלידים מאפשרים מעבר אוויר לצינורות.
• פסנתר דיגיטלי: חיישנים קולטים את הנגינה ומפעילים מנוע צליל דיגיטלי, באמצעות דגימות או מודלים של צליל.

אז לאיזו משפחה שייך הפסנתר? תלוי בשאלה: לפי דרך הנגינה הוא כלי מקלדת; לפי מקור הרטט הוא כלי מיתר; ובאופן הפעלת המיתרים יש הקשה. התיאורים משלימים זה את זה.

להרחבה: פסנתר אקוסטי ודיגיטלי — Yamaha (אנגלית).

כלים חשמליים ואלקטרוניים

בגיטרה חשמלית עדיין רוטטים מיתרים. פיקאפים הופכים את תנועתם לאות חשמלי שאפשר להגביר ולעבד. החשמל אינו מבטל את השייכות למשפחת המיתרים.

סינתיסייזר יוצר ומעצב צלילים באמצעים אלקטרוניים או דיגיטליים. אפשר לשנות את צורת הגל, סינון התדרים ואופן ההתפתחות של הצליל בזמן. לא לכל סינתיסייזר יש מקלדת.

סמפלר מאפשר לנגן ולעבד דגימות של צלילים מוקלטים. מערכות מסוימות משלבות דגימות עם סינתזה.

מקלדת שליטה אינה בהכרח כלי עם צליל משלו: בקר MIDI שולח הוראות נגינה למחשב או למכשיר אחר. כדי לשמוע אותן נדרש גם מקור צליל ורמקולים או אוזניות.