הכתבה מלודית

מזהים מנגינה בעזרת קשרים בין צלילים

אין צורך לזהות כל צליל בלי נקודת ייחוס כדי להתחיל בהכתבה מלודית. אפשר להקשיב ליחס בין הצלילים: חזרה על אותו גובה, עלייה, ירידה, צעד או דילוג. בתרגיל באתר נשארים בדו מז׳ור, והצלילים שווים במשך שלהם, כדי להתמקד בגובה ולא לפתור גם מקצב מורכב באותו זמן.

דוגמה פתורה: דו–מי–רה–דו

ראשית משמיעים את צליל הייחוס דו. המנגינה מתחילה באותו גובה. הצליל השני גבוה יותר, ובין דו למי יש דילוג על רה. אחריו יורדים צעד אחד לרה ועוד צעד לדו. אפשר לתאר את הצורה במילים: התחלה, דילוג למעלה, צעד למטה, צעד למטה.

הדרגות של הדוגמה הן 1–3–2–1. אם לא מזהים מיד את מי, אפשר לזמזם בשקט דו–רה–מי כדי לבדוק את המרחק, ואז לחזור ולהקשיב לרצף המקורי. המטרה היא להשוות, ולא למהר ללחוץ על כל צליל בזמן ההשמעה.

כיצד לחלק את ההאזנה?

1. הכירו את נקודת ההתחלה: השמיעו את דו ובדקו אם הצליל הראשון זהה לו, גבוה ממנו או נמוך ממנו.
2. מצאו את הצורה: עקבו אחר כיוון המנגינה בתנועת יד קטנה. הבחינו בין צליל חוזר לצליל שעולה.
3. עבדו בזוגות: בדקו את שני הצלילים הראשונים, אחר כך את הקשר בין השני לשלישי. כך הצלילים נשארים מחוברים.
4. בדקו את הסיום: השוו את הצליל האחרון לצליל הראשון ולדו הייחוס. החזרה לנקודת התחלה יכולה לעזור לבדוק את הזיכרון.

כששומעים נכון אבל בוחרים שם שגוי

נסו לתאר תחילה את הכיוון בלי שמות. אם הכיוון נכון, ייתכן שהקושי הוא בחיבור בין שם התו לצליל, ולא בזיכרון המנגינה. חזרו לרמה הקלה, הקשיבו לצלילים הבודדים ורק אז לרצף. ברמה קשה יותר כדאי לשמור את אותה שיטת עבודה במקום להסתמך על ניחוש.

עכשיו אתם

המנגינה מתחילה במי, יורדת צעד לרה, חוזרת על רה ויורדת צעד לדו. כתבו ארבעה שמות תווים ותארו את הכיוון של כל מעבר.

תרגול קצר: פתרו רצף אחד, פתחו את הפתרון ושירו או זמזמו אותו בקצב נוח. חזרו להשמעה ובדקו את המעבר המסוים שבו טעיתם. עדיף להבין רצף אחד מאשר לסיים רצפים רבים בלי להקשיב למשוב.

ממשיכים להכתבה ריתמית כדי לעבוד בנפרד על משכי הצלילים, או חוזרים לקריאת השמות בחמשה.